הכל בגלל ציפורן סוררת

רוצה לשתף אתכם בסיפור של אמא שהגיעה לייעוץ (כמובן שזה מפורסם באישורה).
אורית, שהיא אמא רגועה בדרך כלל, נקלעה לעימות חזיתי סוער עם בן השבע שלה בגלל לא יותר מאשר ציפורן קטנה.
ככה בדיוק.

 זה התחיל בשעות הערב

כשהיא הבחינה לחרדתה בציפורן סוררת ברגל של הילד שהיתה ארוכה מאוד. ארוכה מידי.

בלי לחשוב פעמיים היא מיהרה לקחת את הגוזז ולגזוז כבר את כל הציפורניים,

אלא שהוא התנגד.

מבחינתו הגוף שלו הוא ברשותו וזה כולל את הציפורניים.

אז היא עשתה את מה שנראה לה הכי הגיוני באותו רגע והתחילה לאיים.

“אין גוזז אין טאבלט” אמרה

והוא השיב: “אין בעיה. אראה במחשב”.

“אז אין גם מחשב” הוסיפה

והוא בשלו: “לא אכפת, יש אקסבוקס”.

נואשת ועצבנית היא צעקה: “אז גם אין אקסבוקס”.

ואז הגיע שקט

ולאחריו הוא אמר בדמעות ובלחש: “אמא, כל זה בשביל ציפורן קטנה?”

מה יכולתי לעשות אחרת?

היא שאלה אותי כשהגיעה לפגישת הנחיית הורים אישית.

ובכן די הרבה.

 קודם כל כדאי להימנע מעונשים ואיומים

כי אולי זה טוב לאותו רגע אבל זה חסר ערך לטווח הרחוק.

עובדה שבכל פעם צריך לאיים או להעניש מחדש.

מה כן כדאי לעשות?

חינוך להגיינה, כמו להרבה דברים אחרים הוא תהליך של הידברות, עקביות ובעיקר דוגמא אישית.

חשוב לכם לגזוז ציפורניים?

תגזזו את שלכם ליד הילדים ותסבירו על החשיבות של המהלך.

בדיוק כמו לצחצח שיניים או להתקלח מידי ערב.

לא כי כך אמרתם, אלא כי זה נחוץ לבריאותם.

ואם הילד מסרב, תלמדו להתאפק, תניחו לזה לרגע.

תרגיעו את הרוחות ותנסו שוב יותר מאוחר.

לא תמיד זה יצליח מיד.

לא תמיד זה יתבצע בדיוק כמו שאתם רוצים.

אבל כל עוד אתם מבינים את הערך שחשוב לכם להנחיל,

כל עוד אתם משמשים דוגמא אישית ומספיק עקביים ונחושים,

הכל אפשרי.

גם גזירת ציפורניים.