חסרי אונים מול הבכי של הילד

כמה פעמים עמדתם חסרי אונים מטל הבכי של הילד שלכם?

לי זה קרה אתמול.

בלון יקר (תרתי משמע) שקיבלה אניכברבתחמש שלי ליומולדת עף ברוח אל השמים ואיתו הבוקר הנעים שאיתו התחיל היום.

לא שלא ראיתי את זה מגיע.

ברור שראיתי וכן ברור שאמרתי והזהרתי ושוב הזהרתי.

אבל היא רצתה להחזיק אותו כי היא גדולה וזה מה שקרה.

אז היה בלון שעף ודמעות שירדו ואח אחד שאיבד את הסבלנות ואותי באמצע.

באותו רגע עמדו בפני שלוש אפשרויות.

לכעוס. כי זה מרגיז.

לקנות חדש ובדרך לקנות שקט

או לא זה ולא זה.

תסכול. זה מה שקרה.

הילדה היתה מתוסכלת לא יותר לא פחות.

אז מה עשיתי?

איפשרתי לה להיות מתוסכלת.

זה הכל. ירדתי לגובה שלה, אמרתי לה שאני מבינה את מצוקתה.

וזה הכל.

אמפתיה בטח,

הכלה ברור,

האשמה חס וחלילה,

ריצוי ממש לא.

למה זה טוב?

כי תסכול זה שלב התפתחותי בריא וטוב.

ואל תמנעו את זה ממנה.

רק כך היא תלמד להתמודד בעתיד עם אכזבות וכישלונות.

רונית מי-טל – הדרכת הורים