מכירים את ה “אני לבד!” ?

כשהילד מתעקש לעשות משהו שממש לא מתאים שיעשה?

אז זה בדיוק מה שקרה לי היום…

“אני לבד!” צועקת בת החמש תוך כדי שהיא מסדרת את הביצים במקרר. אני מסתכלת עליה, אחר כך על הביצים ורואה בעיני רוחי איך תיכף כמה מהן ימצאו את דרכן לרצפה, יחד עם הסבלנות שלי.

אז היו לי שלוש אפשרויות:

למנוע את ההתרסקות של הביצים ושלי מראש, על ידי הצעת פעילות אטרקטיבית חלופית: טלוויזיה (תמיד עובד).

להשאיר אותה במטבח בצירוף אזהרה + מבט מאיים

או פשוט לאפשר.

וכך היה. לקחתי נשימות עמוקות ואמרתי לה: “תודה מתוקה שאת עוזרת לי לפרוק את הקניות מהסופר”.

פרקתי את שאר השקיות כששמעתי ביצה אחת מתנפצת.

לקחתי סמרטוט ונתתי לה לנגב.

היא ניגבה בשמחה, התרוממה ואמרה בגאווה: “אמא, תראי איזה יופי סידרתי”.

למה זה טוב?

כי בכל פעם שהילדה שלי עושה משהו בכוחות עצמה,

היא מחזקת את תחושת העצמאות שלה, וגם את הערך העצמי שלה.


אז תנו להם לחוות, בקשו את עזרתם.

גם אם לפעמים זה לא ייצא כמו שרציתם.

גם אם במקום אומלט מפתה, תסגרו את היום עם טוסט.