“את יכולה לבכות עד מחר, זה לא יעזור לך!”

הבנתי שהיא בוכה כי היא רוצה להישאר עוד בגינה?

“אני מבינה שהיית רוצה להישאר עוד בגינה.

עכשיו כבר מאוחר. נוכל לחזור שוב מחר אחר הצהרים”.

הבנתי שהוא רוצה גלידה ע-כ-ש-י-ו?

“אני מבינה אותך, אתה ממש רוצה גלידה.

אתה יודע שאנחנו לא אוכלים גלידה לפני הארוחה”.

זה שאני מבינה לא אומר שאני אמורה לספק את הרצונות שלו כאן ועכשיו.

אז מה שווה ההבנה ?

כי ילד שמבינים אותו, מרגיש שרואים אותו, מרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא.

מהמקום הזה הוא יפתח את יכולת דחיית הסיפוקים שלו.

זה הרבה יותר משמעותי עבור ההתפתחות שלו מאשר ללקק גלידה או להתנדנד עוד קצת בגינה.

 

רונית מי-טל – הדרכת הורים בקבוצות וביחידים

סגירת תפריט