הקטנה שלי עולה לכיתה א’
הסתגלות

אז אחרי שביקרנו בבית הספר וחלקנו חוויות,

הגיע רגע האמת: עטיפת הספרים והמחברות.

פעולה קטנה שמסמנת את סופו של החופש הגדול 
ותחילתה של שנה חדשה ומאתגרת – שלום כיתה א’.
פינינו אחר צהרים,
העמסנו את הספרים והמחברות על השולחן
והתחלנו במשימה:
עברנו על כל אחד מהספרים החדשים,
עטפנו בעטיפה צבעונית ויפה ודפדפנו בהם יחד. 

היא הביטה בסקרנות, שאלה שאלות,

ביקשה שאקריא לה,
הקיפה בעיגול עם האצבע את התשובות
ואז עצרה רגע ואמרה: “את זה כבר נעשה בכיתה”.
אחרי שעה קלה, סיימנו עם העטיפות
ועברנו לשלב המדבקות.
היא שלפה בזהירות את המדבקות
שבחרה בקפידה יום קודם בחנות
והדביקה על המחברות והספרים העטופים.
לסיום כתבה את שמה בכתב קטן ומוקפד.
כשסיימנו, היא הכניסה את המחברות והספרים
אל הילקוט החדש,
תוך שהיא משקיעה מחשבה רבה בחלוקה לתאים ו…זהו.
הילקוט נסגר, הועמד אחר כבוד בפינת החדר,
בהמתנה ליום הגדול.
את הפעולות הללו, שארכו מעל שעה,
יכולתי כמובן לבצע בכוחות עצמי.
רוב הסיכויים שהעבודה היתה מתבצעת מהר יותר,
נקי יותר וביעילות רבה יותר.
אבל אז הייתי מפספסת.
הייתי מפספסת את ההתרגשות שלה,
את תחושת האחריות והסיפוק שקיבלה
ובעיקר את ההיכרות המוקדמת והחשובה כל כך,
שהיא קיבלה עם כל מה שישמש אותה
בשנה הקרובה.

אז הטיפ שלי אליכם

קחו אויר ותנו להם לבצע כמה שיותר פעולות בכוחות עצמם.
זה יהיה קצת יותר ארוך,
לא תמיד מדויק ולא תמיד יעיל,
אבל בעל ערך רגשי ששווה את הכל.

רונית מי-טל – הנחיית הורים פרטנית או בקבוצות

  • Post Category:טיפים