זו לא אני זו את
מה טוב לילדים שלנו

כמה פעמים אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו ורואים בהם את עצמינו?

היא ממש דומה לי אני חושבת לעצמי כשאנחנו מביטות ביחד במראה.

לפעמים אני רואה בה את עצמי כשהייתי בגילה. 

אז אולי אנחנו דומות, בשיער, בעיניים, באהבה לריקוד,

בשמחת החיים, בעקשנות, בחוש ההומור שפיתחנו ביחד.

לפעמים אנחנו ממש מתערבבות.

ועדיין, היא זו היא ואני זו אני. 

וכשהיא חווה את החיים, היא חווה בדרך שלה.

היא רואה את העולם דרך העיניים שלה. 

ומה בדיוק היא חווה ואיזה חותם זה משאיר עליה?

רק היא יודעת. 

גם אם לפעמים אני בטוחה שאני יודעת מה טוב בשבילה,

למה היא בדיוק זקוקה עכשיו, אני מזכירה לעצמי לשאול.

לא להניח עבורה. לבדוק איתה.

ואם במקרה שכחתי, היא כבר דואגת להזכיר לי.

מאחלת לעצמי לאפשר לה פשוט להיות,

ולהיות שם איתה, עבורה, בשבילה, לא במקומה.

סגירת תפריט